שישה מכל 1,000 ילדים זכרים סובלים מהיפוספדיאס, ונולדים עם פתח נוסף של השופכה, דרכו עלול גם לדלוף שתן. הפגם הזה נגרם בשל סגירת השופכה בצורה שאינה תקינה, והיא מתרחשת בשבועות הראשונים של ההריון, בין שבוע 9 לשבוע 12.
בשלב הזה של ההריון, האיבר של העובר מתחיל להיווצר. הספרות הרפואית מגלה כי קיימת עליה בסיכוי למום זה אם אביו של התינוק או אחד מאחיו, סבלו ממנו. בנוסף, ייתכן שהמום קשור גם לירידה בהורמונים הגבריים, בתפקוד שלהם או בשל זיהומים סביבתיים שיוצרים אפקט דומה לזה של ההורמון הנשי.
גם גילה של האם עלול להשפיע על התפתחות היפוספדיאס, מוצא ההורים, משקל נמוך של התינוק, לידה מוקדמת, סוכרת של האם ואף לידות IVF.
סוגי היפוספדיאס:
הפתח הנוסף עשוי להיווצר לא רק בקצה הפין, אלא לכל אורך השופכה, בחלק התחתון של הפין – מסמוך לפתח הרגיל ועד לשק האשכים. ברוב המקרים, הפתח הנוסף יהיה סמוך לפתח הרגיל, בעטרה, בעוד שבחמישית מהמקרים, הפתח יהיה לאורך הפין עצמו, ובשאר המקרים הוא יהיה בשק האשכים או מתחתיו.
היפוספדיאס נחלקים לשלושה סוגים:
פגם קדמי: כאשר הפתח הנוסף נפער בסמוך לקצה השופכה. פגם זה קל יחסית לתיקון, ולעתים כלל אין צורך לתקן אותו, וזאת במידה שפיית השופכה מספיקה למתן שתן תקין ללא בעיות בזרם.
פגם אמצעי: כאשר הפתח הנוסף נפער בין שק האשכים ולאורך החלק המרכזי של הפין.
פגם אחורי: כאשר הפתח הנוסף נפער מתחילת שק האשכים ועד חלקו התחתון. מדובר במום קשה לתיקון, ופעמים רבות יש צורך בתיקונים נוספים לאחר ניתוח ראשון כדי להגיע לתוצאה טובה.
במקרים חמורים, יחד עם ההיפוספדיאס יהיה מום נוסף בשם כורדי (chordee), ובו קצה הפין יסבול מהטיה מטה בשל בעיה בהיפרדות של הפין משק האשכים. עשרה אחוזים מהנולדים הסובלים מהיפוספדיאס יתמודדו גם עם אשך טמיר או בקע במפשעה.
האם היפוספדיאס דוחה ברית מילה?
היפוספדיאס גורם ברוב המקרים גם לשינוי של צורת העורלה, שמתפתחת רק בחלקו העליון של הפין. למעשה, המום הזה לא מאפשר לעורלה להיווצר באופן תקין, ופעמים רבות התינוק נראה כאילו הוא נימול חלקית.
פעמים רבות מנתחים עושים שימוש בעורלה כדי לסגור את הפתח הנוסף. בגלל זה, כל תינוק שנולד כשהוא סובל מהיפוספדיאס בכל רמה שהיא, חייב להיבדק על ידי אורולוג ילדים. הרופא יקבע אם ברית המילה תוכל להתבצע גם באופן רגיל על ידי מוהל, או שיש צורך לבצע את ברית המילה בבית החולים, במסגרת הניתוח לתיקון המום. למרות שמדובר בניתוח לכל דבר, ברוב המקרים ההורים יוכלו להיות נוכחים בחדר הניתוח בזמן הברית, ואף להשתתף בטקס.
כיצד מטפלים בהיפוספדיאס?
הטיפול בהיפוספדיאס נעשה ברוב המקרים בגיל שישה חודשים עד שנתיים בניתוח יחיד, שמתקן את המום ומשפר את האסתטיקה של הפין ואת תפקודו. רוב הניתוחים האלה עוברים בלי אירועים מיוחדים ובלי סיבוכים משמעותיים – והתוצאה היא תפקוד מלא ותקין – גם במתן שתן וגם בתפקוד ובפוריות. הניתוח נעשה בהרדמה מלאה, ולעתים הוא יעשה בשני שלבים.
במהלך הניתוח, המנתח מסיר מהפין את העור וגורם לזקפה כדי שיוכל לבחון את הפגם. לאחר הבחינה, הוא ישתמש בפיסה של העורלה או ברקמה מאזור אחר כדי לשחזר את צינור השופכה. במידה ויש צורך, ניתן לנצל את הניתוח גם לתיקון של זווית הפין ולשחזר את מראהו.
לקראת סיום הניתוח, המנתח תופר את העור מסביב לאיבר, ומכניס צנתר לשופכה, שמסולק כמה ימים לאחר הניתוח, לרוב בין שבוע לשבועיים.
פתרון נוסף להיפוספדיאס
מצב בניים זה של המתנה לנתוח בגיל מאוחר ללא ברית מילה וללא נתינת שם לתינוק, מלחיץ את ההורים ובצדק. צריך לומר, הרבה אורולוגים לא יודעים שיש פתרון שמפשט את הבעיה.
בית החולים מפנה את ההורים לרשימת אורולוגים שרובם מעצימים את הבעיה, מפנים את התינוק לניתוח לעוד חצי שנה או שנה, ומשאירים את ההורים עם עוגמת נפש וללא ברית. המוהל סילם אברהם מאיר את עניינו שיש כן אפשרות ישנה, שיטה שנקראת שיטת ויסברג, שיטה המאפשרת למול ולתת שם ביום השמיני בברית כהלכתה.
המוהל מפנה את ההורים אל מומחה לכירורגיה אורולוגית, רופא בכיר במחלקה האורולוגית ויחידים היודעים לשלב בן ההלכה ורפואה, הם מקבלים את האישור למול לפי הוראת הרופא בהבנה שצריך להשאיר עור מסויים שהמנתח יוכל להשתמש בו בבוא העת, ואז טקס הברית נעשת בזמנה עם נתינת שם כדת וכהלכה ובא לציון גואל.
שתפו
